בֶּן־פְּדָהצֽוּר =ל,ב,ש1,ק3 ומסורת טברנית וספרי התורה בכל העדות (״פדהצור״ תיבה אחת); בכל כתבי־היד האלה אין מקף ואין שווא מתחת לאות ה״א, אך מכיוון שאין טעם עצמאי ב״בֶּן־פְּדָה״ יוצא שהיא נסכמת אל הסילוק ב״צֽוּר״. והשווה להלן בפרשת נשֹא (ז,נד; ז,נט) ובהערות הנוסח שם.
• ל1,ש,ו=<בֶּן־פְּדָה־צֽוּר> (״פדה צור״ בשתי תיבות מוקפות)
בְּשֵׁמֹֽת =א(ס,ר),ל1,ב,ש1,ק3,ו ומסורת-ל וטברניות וספרי תימן
• ל!,ש=בְּשֵׁמֽוֹת. (כתיב מלא וי״ו) וכך בספרי ספרד ואשכנז
• הרמ״ה הסתפק <וחד אישכחן בלישנא דפליגי ביה נוסחי. אשר נקבו בְּשֵׁמֽוֹת במקצת נוסחי דיקי מלא וי״ו כתיב, ואית דחסר עליה מלא...>, וראו שם לנימוקים של הספק, וכן בספרו של ברויאר על תיבה זו (הערה 2*).
לְגֻלְגְּלֹתָֽם =ל?,ל1,ב,ש,ש1,ק3,ו וספרי התורה ובדפוסים (אות גימ״ל הראשונה רגילה)
• מ״ס-ל=לְגֻלְגְּלֹתָֽם (אות גימ״ל הראשונה גדולה), וכך בפנים בכתי״ל לפי דותן וברויאר; אבל לאחר עיון בצילום כתב־היד לא ברור לגמרי שכוונת הסופר הייתה לאות גדולה.
‹סס› ל=פרשה פתוחה
מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה =ל,ל1,ב,ש1,ק3,ו ובדפוסים
• ש!=מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָ֤ה וָמַ֙עְלָה֙ (״שנה ומעלה״ במהפך ופשטא) וראו ברויאר, כתר, ב.3 (עמ׳ 46).